מונולוג על אהוד/ הילי זבידה

גם אהוד ברצים\ תאור דמות
אהוד ילד עיוור, הוא לומד בכיתה ו'1 בביה"ס "רכסים". אהוד לא מגביל את עצמו למרות העיוורון לדוגמא: הוא רץ עם הבנים בשיעור ספורט למרות הקושי שלו עם הראייה. לאהוד יש אמא ואבא אבל אחים אין לו. אהוד הגיע לביה"ס " רכסים" בכיתה ד' וקיבל מהילדים יחס חם ואוהב. המורה עוזי לא היה מוותר לו והיה צועק עליו כל הזמן …. ביום שאהוד רץ הוא נפל ונפצע כל החברים שלו הסתכלו עליו ושאלו אותו אם הוא בסדר ואם הוא צריך עזרה? רק עוזי אמר לפנות את המקום ואמר לאהוד לקום אהוד לא קם אבל חרי שעוזי צעק עליו לקום הוא קם פינה את הדרך בין החברים… אחרי הנפילה המורה עוזי הסביר לו שהוא צריך לקחת אחריות עליו אבל אהוד לא הקשיב . אחרי הנפילה אהוד הבין שהוא לא צריך יותר עזרה והפך להיות מתלותי לעצמאי. לאהוד יש חבר טוב שקוראים לו יואב פעם יואב היה עוזר לאהוד אבל עכשיו כל פעם שיואב מנסה לעזור אהוד מסרב. לאחר כמה ימים אהוד קיבל כלב נחייה שיעזור לו והוא גם התחיל לכתוב בכתב ברייל ( כתב של עיוורים). הוא הביא את הכלב לבית הספר וכו'…. בסוף השנה בטקס הביאו לכל המורים פרחים ורק לעוזי לא, אבל כ שעוזי בא לנאום אהוד עלה לבמה והתחיל להגיד: " את המטוס הזה בניתי בעצמי המדריך במועדון הטכני עזר לי" עוזי חייך ואז אמא של יואב אמרה "ואנחנו לא הבאנו לו פרחים"…

מודעות פרסומת

השארת תגובה

מתויק תחת Uncategorized

מונולוג על אהוד/ בר אשכנזי

תיאור דמות

אהוד תלמיד בכיתה ו'1 בבית הספר רכסים שאליו הגיע בכיתה ד'.

אהוד הוא ילד עיוור.

הוא ילד רזה, הולך לאט, מגשש את דרכו, הולך עם ידיים קדימה.

יום אחד, בבית הספר התקיים שיעור ספורט עם המורה עוזי. עוזי הטיל על כל הילדים לעשות חימום, גם אהוד השתתף בחימום.

בזמן הריצה נתקל אהוד באבן והשתטח על הרצפה.

כל הילדים רצו לעברו של אהוד וראו מה קרה לו. חצי מהילדים נשארו עם אהוד וחצי מהילדים רצו לעברו של עוזי. הם אמרו לעוזי מה קרה לאהוד, ואהוד הרגיש שעוזי צוחק עליו.

את עוזי זה לא עניין כל-כך וכל הילדים האשימו את המורה.

בסיום יום הלימודים חברו הטוב יואב, מלווה את אהוד הביתה.

השארת תגובה

מתויק תחת Uncategorized

מונולוג על אהוד/ אוריה אושרת

מונולוג על אהוד 

הקדמה

אהוד, ילד הלומד בבית ספר "רכסים', תלמיד בכיתה ו'1, הצטרף לבית הספר בהיותו בכיתה ד'.

אהוד עיוור ממחלה, מוכרח על ידי המורה לספורט לרוץ כמו כל הילדים.

אהוד חושב שמגיע לו עזרה מכולם, והוא אינו הבין למה הוא מוכרח לרוץ כמו כולם.

_____________________________________________________

 מונולוג של אהוד: כאשר הגעתי לכיתה, הילדים נתרמו כדי לעזור לי אני אפגע.

העתיקו לי את שיעורי הבית, בדקו שאינני ניתקל במכשולים העומדים בדרכי, ואני, אני נהנתי.

אהוד, הגיע כמו כולם לשיעור הספורט, וכפי שאמרתי קודם הוכרח לרוץ.

ילדי הכיתה לא האמינו למשמע אוזנם, גם אהוד רץ? כך גם אני התפלאתי.

רצתי ורצתי ושמעתי שילדים אמרים 'הוא עוד מעט ייפול' והנבואה התגשמה, נפלתי.

נתקלתי באבן, זה היה כואב אך לא צעקתי כי אני רגיל, רגיל ליפול.

חיכיתי וחיכיתי ואף אחד לא בא, לא באו לעזור לי לקום, כלום.

שמעתי צעדים ואחרי הצעדים, ריצות, ואז הצעקה.

'כולם לחזור למקומות אף אין לכם מה לעשות כאן, תמשיכו בשיעור כרגיל' צעק לילדים עוזי.

ומה אני הרגשתי?, אני הרגשתי מכופח, איך אני אקום הרי אני עיוור, איך?

עוזי בא, אני הרגשתי כאב ובושה.

הוא אמר 'קום', עניתי 'איך, איך אני לא יכול', ענה אתה ' אני רוצה לדבר איתך אחרי בית הספר אל תלך הביתה'.

מה יכולתי להגיד?, לא הלכתי הביתה, נשארתי לשוחח עם עוזי.

ישבתי עם עוזי, עוזי התחיל הסביר לי שקל מאוד לרחם על עצמך אבל… הרחמים הורסים.

הוא אמר 'אולי זה יפקח את עינך, יש אנשים עם עיניים בריאות, ואף- על- פי- כן הם אינם רואים. ויש עיוורים שיכולים לראות גם בלי עיניים, כמו שיש אנשים בריאים שלא יודעים ללכת , ואחרים – כמוני- שרגלם נקטעה הולכים…'

'מה?' שאלתי, 'אתה קטוע רגל?' עוזי ענה 'כן, רוצה לראות?' עניתי ' אינני יכול לראות אבל אני יכול לגעת ולהרגיש'.

הרגשתי, זה היה מברזל קר ולא נעים אבל הבנתי שזה מה שעוזר לעוזי ללכת.

עוזי התחיל לספר לי את סיפור חייו, 'בנערותי, הייתי בגדנ"ע אוויר וחלמתי להיות טייס, חליתי במחלה והיו צריכים לקטוע את רגלי אך לא נכנעתי לגורלי ולא נשברתי, נאבקתי להיות עצמאי ולא תלוי באחרים.

אני הייתי בהלם, לא ציפיתי שזה התשובה שלו למה הוא התנהג אלי כך.

המשכנו לשוחח והוא הציע לי כמה דברים כדי להתגבר על הקושי שלי:

  • לקנות כלב נחיה שינחה אותי לאן ללכת.
  • ללמוד לכתוב ולקרוא בכתב בריל.
  • לא לבקש את עזרת הילדים בהבאת דברים מהתא או ממורים אחרים.

ופשוט… להיות עצמאי, לא להיות תלוי.

כאשר שמעתי את סיפור זה חיי השתנו.

קיבלתי קורס למידה עם כלב נחייה, למדתי לכתוב כתב בריל, קיבלתי את חברי הטוב סער (הכלב שלי), והתחלתי להתנהג כמו שאני וסער היחידים בעולם, נהפכתי לעצמאי.

כך עבר יום יומיים והגענו לסוף שנה, חודש לפני המסיבה, נרשמתי למועדון טכני והכנתי לעוזי מטוס.

הגיע יום ההופעה ואני התלבשתי הכי יפה שאני יכול.

שמעתי שמתרחש משהו אך לא הבנתי מה  עד ששמעתי שמתחילים לחלק את זרי הפרחים.

בקהל שאלו איך עוזי לא מקבל, חיברתי 1+1 ויצא עוזי לא קיבל זר.

 נהייתי לעצוב אך ידעתי שהוא היחיד שיקבל מטוס.

ניגשתי אל המנהל וביקשתי ממנו לעלות לבמה, הילדים וההורים לא הבינו מה אני רוצה אל אני ידעתי.

עליתי לבמה ודמיינתי את הרגע בו כולם מופתעים שאני עולה.

ניגשתי לעוזי ואמרתי לו: 'אני הכנתי את זה בשבילך מכיוון שאני יודע שרצית להיות טייס, תודה'.

עוזי, לפי קולו, שמעתי שהוא מנסה לא לבכות, אמר תודה.

עניתי לו ' אני נעזרתי במדריך למועדון הטכני'.

אחרי המסיבה, כיתתי ואני יצאנו לקומזיץ הראשון שלנו, היה כיף.

פתאום יואב שאל אותי 'למה אתה נתת לעוזי מטוס?'

עניתי לו ' הוא עזר לי, הוא הנחה אותי, אתם רוצים לשמוע את הסיפור שלו?'

כל הכיתה הפנתה מבטים אלי, הרגשתי חשוב.

התשובה הייתה ברורה, כן, מיד התחלתי לספר.

הילדים ישבו מרותקים והקשיבו לסיפורו של עוזי, ובסוף הוספתי 'אתם הייתם נהדרים אלי, תודה".

חזרתי לביתי וחשבתי, חשבתי על כל השנים האלו שבהם אני מכיר את עצמי, אני מרגיש הכי טוב בעולם.

השארת תגובה

מתויק תחת Uncategorized

הגם אהוד ברצים/ אבייה חכם

הגם אהוד ברצים?

אהוד הוא ילד עיוור בכיתה ו'1 בבית ספר רכסים.

אהוד אינו ילד עיוור מלידה אהוד חלה במחלה ובמשך השנים התחיל להתעוור.

כאשר אהוד הגיע לבית הספר כל המורים התנהגו אליו יפה אך בכיתה ו כאשר עוזי המורה החדש הגיע לבית הספר הוא בכלל לא התייחס לזה שאהוד ילד עיוור.

עוזי הוא מורה כעסן וקשוח עם אהוד כאשר אהוד נפל עוזי לא עזר לו בכלל אלה כעס אליו על זה שהוא נופל.

החברים לכיתה של אהוד חושבים שהיה צריך כבר מזמן לפטר את עוזי בגלל ההתנהגות שלו לאהוד.

יואב חברו הטוב של עוזי עוזר לו ומלווה אותו הביתה.

המורים של אהוד התייחסו אליו בחביבות חוץ מעוזי.

לאחר הנפילה של אהוד והשיחה עם עוזי אהוד התחיל להיות עצמי הוא לא היה צריך יותר את העזרה של חבריו הוא היה הולך לבד הביתה והוא היה קורא וכותב לבד בעזרת כתב ברייל.

 

במסיבת סיום השנה  ההורים שחילקו את הזרים למורים שלימדו את אהוד ואת תלמידי הכיתה במשך השנה שחכו לקנות לעוזי זר פרחים  מכיוון ששעמו עד כמה לא התייחס לאהוד יפה.

כאשר ההורים הביאו למורים את הפרחים ועוזי לא קיבל כלום אהוד עלה לבמה והביא לו מטוס מכיוון שרצה להיות טייס.

כולם התפעלו איך אהוד הילד שהמורה עוזי לא התייחס אליו עולה לבמה ומביא לו מטוס.

השארת תגובה

מתויק תחת Uncategorized

מונולוג על אהוד/ שיר שיטרית

גם אהוד ברצים- מונולוג על אהוד

שלום לכולם, שמי הוא אהוד,

ואני לומד בבית ספר רכסים, תלמיד כיתה ו' ראשונה.

אני נמוך קומה רזה אך גם יש לי מגבלה מסויימת אני עיוור אני לא רואה, העיוורון שלי החל ממחלה קשה ומאז חבריי עוזרים לי מאז שהגעתי בכיתה ד' לבית הספר. הייתי תלוי הרבה בחבריי הם היו עוזרים לי בכיתה כאשר המורה אמרה לכתוב והיו מספרים לי מה היא אמרה אחר בית הספר ליוו אותי לביתי לפארק השעשועים ולעוד הרבה מקומות חבריי היו חלק גדול וחשוב בחיי המורים בבית הספר היו מתייחסים עליי בתור ילד מסכן היו מרחמים עלי שאני לא רואה וזה קצת עצבן אפילו.

עד שהחלנו את תחרויות הריצה המורה שלי לספורט עוזי צעק: "הכון אכן צא" והחלנו לרוץ רצתי מהר אך נתקלתי באבן והשתטחתי על רצפת המגרש קיבלתי מכה חזקה ונחבלתי בשפה ירד לי הרבה מאוד דם וחברי הטוב ביותר יואב שטף לי את הפנים והיה איתי ועזר לי. לאחר שנפלתי בני כיתתי התאספו סביבי והיו מבוהלים שאלו אותי הרבה שאלות עם אני בסדר או עם קרה לי משהו עד שעוזי המורה הגיע ואמר לכולם ללכת  הוא דיבר איתי ואמר לי שזה קל לבקש עזרה מאחרים ויותר קשה להיות עצמאי ולעזור לעצמי.

 אחרי שאמר זאת הבנתי הכל, עד עכשיו חבריי עזרו לי עשו בשבילי במקום שאני יעשה את מה שאני צריך וויתרתי לעצמי החלטתי שמעכשיו אני לא אוותר ואעשה לבד לא אצטרך את עזרת חבריי רק שאני ממש יהיה זקוק להם הם יעזרו לי יום למחרת  הגעתי לבית הספר עם כלב נחייה כדי שלא אהיה תלוי יותר באף אחד אך נדמה היה לחברי שאני דוחה אותם משום שכבר אינני זקוק להם כמו מקודם, ואז נוצרה ביננו מין חברות חדשה ששינתה את כל היחס פתאום הם החלו להתייחס אליי כאילו אני חבר רגיל בלי מגלות והיה לי יותר כיף ככה.

 כל החודשים האחרונים התכוננו למסיבת הסיום שלנו המסיבה הכי מושקעת ויפה ואז ביום המסיבה אמא של יואב שקיבלה את התפקיד לקנות את זרי הפרחים שכחה לקנות זר אחד הזר של עוזי מה יקרה איך היא תעלה לבמה לחלק את זרים ואז שעלינו לחלק את הזרים רק עוזי לא קיבל ואז אני אמרתי ברמקול שיש לי משהו מיוחד בשביל עוזי הכנתי לו דגם של מטוס בעזרה מחבר עוזי שמח מאוד גם אני שמחתי שגרמתי לו להתלהב הוא אמר שזה הייתה מתנה יותר טובה מזר ומאוד שמחתי וזהו זה הסיפור שלי

השארת תגובה

מתויק תחת Uncategorized

בזוקה ובמבליק/ שיר טבורינסקי

מונולוג של איתי

שלום , קוראים לי איתי, אני לומד בכיתה ז'1.

 אני לא טוב בלימודים.

אין לי חברים בכיתה חוץ מחיים, הוא החבר היחיד שלי.

אני לא יודע למה אין לי חברים.  אולי מגלל שאני מתלבש יפה ונקי  וקונה את הבגדים שלי במיטב בתי האופנה .

אני מרגיש עצוב, שאין לי חברים ואני בודד.

אם הייתי  יודע למה  הילדים מתרחקים ממני, הייתי משנה את ההתנהגות שלי.

אני שמח שלונה עוזרת אצלי בבית, כי היא עושה לי הכל ואני אוהב אותה וטוב לי איתה.  אני אוהב רק בגדים יקרים.

יום אחד המחנכת התקשרה לאימא שלי. מאז ההורים שלי לא מרשים לי להיות חבר של חיים. אני מנסה להגיד להם, שחיים הוא החבר היחיד שלי ואני לא יודע מה לעשות.

חיים ואני מצאנו מחבוא שבו לא יראו אותנו יחד. יום אחד הלכנו למחבוא. פתאום הרצפה התפרקה והגענו לבית החולים. ההורים שלנו באו לבית החולים, הם נפגשו ולא דיברו.

תלמידי הכיתה שלנו הגיעו  גם הם לבית החולים לבקר אותנו, שמחנו מאוד שהם באו. הם נשארו קצת ואחרי כמה רגעים הילדים הלכו הביתה. 

השארת תגובה

מתויק תחת Uncategorized

בזוקה ובמבליק / תאיר בן מויאל

מונולוג של איתי

בעקבות הסיפור "בזוקה ובמבליק"

שלום, קוראים לי איתי ואני לומד בכיתה ז'1 "בחטיבת הדר" . אני לא כול כך מצטיין בלימודים ואין לי חברים בכיתה. החבר היחיד שלי בכיתה הוא חיים. אני לא יודע למה הילדים בכיתה לא אוהבים אותי.

אולי בגלל שאני מתלבש בצורה שונה מכול ילדי הכיתה וכול הילדים קוראים לי בגלל זה "איתי המלוקק".

 למשפחה שלי יש כסף ואני מרגיש טוב עם המצב הכלכלי שלי. אני אוהב לקנות בגדים יפים ויקרים ונח לי שהעוזרת עושה לי הכל בבית.

יום אחד הורי קיבלו טלפון מהמורה שלי והיא אמרה כך :

"איתי כבר הרבה זמן לא מצליח בלימודים והציונים שלו נכשלים". הורי דיברו איתי ואמרו לי שזה בגלל שאני חבר של חיים שהוא עני, מוזנח ולכן הוא עושה בעיות. הם יותר לא מסכימים לי להיות חבר שלו.

אני נורא עצוב שהורי לא מסכימים לי להיות חבר של חיים מכיוון שחיים הוא ילד טוב, הוא לא עושה שטויות הוא מבית טוב למרות שאין לו כסף. זה לא נכון מה שההורים שלי חושבים.

 

יום אחד אני וחיים הלכנו למחבוא שלנו ואז שיחקנו שם ואז הרצפה נפלה  

ואז הם הלכו לבית חולים ואז הכיתה של איתי וחיים הגיעו והם שמחו שהם הגיעו ואז הם דברו ואז הכיתה הלכה הביתה 

השארת תגובה

מתויק תחת Uncategorized