קטגוריה: Uncategorized

בזוקה ובמבליק/ עדי

עדי

השארת תגובה

24/12/2013 · 11:39 am

תיאור דמות אהוד מתוך הספר הגם אהוד ברצים\ יאיר גולדשטיין

תיאור דמות:

אהוד ילד עיוור, צנום ולומד בכיתה ו'1.

ילדי כיתתו מרחמים עליו.

המורה שלו לספורט עוזי התייחס אליו בקשיחות.

למשל: כאשר אהוד נפל באמצע תחרות ריצה

עוזי לא התייחס ואמר לילדים: "למה לא המשכתם בריצה?"

שאר המורים התייחסו גם הם לאהוד ברחמים.

לאהוד יש חבר טוב בשם יואב אשר עוזר לו בכל מיני דברים. לדוגמה: לאחר בית הספר יואב מלווה את אהוד לבית ובכל יום יום אחרי בית הספר

יואב חברו הטוב של אהוד.

לאחר הריצה התחיל אהוד להיות יותר עצמאי. (כותב לבד בכתב ברייל את מה שהמורה אומרת).

לקראת סוף השנה אהוד קיבל כלב נחיה בשם סער.

ובסוף במסיבת הסיום כל המורים קיבלו זר מתנה, רק עוזי לא קיבל, כי ההורים שכחו להביא לו זר.

לאחר שחילקו את הזרים, החליט אהוד לקום ולתת לעוזי מטוס מעץ,

מתנה אישית מאהוד!

אהוד סיפר שלאחר שהוא נפל עוזי סיפר לו שגם הוא נכה! לעוזי יש  רגל תותבת ולמרות זאת הוא מורה לספורט, עצמאי ולא מוותר לעצמו.

השארת תגובה

מתויק תחת Uncategorized

הגם אהוד ברצים תיאור דמות\ הידי הירשפלד

הגם אהוד ברצים? – תאור דמות

שלום, אני אהוד אני עיוור והורי וחברי אומרים שאני צנום ורזה.

הכול התחיל לפני שנתיים בכיתה ד' שרק הגעתי לביה"ס "רכסים".

כשהגעתי כל הילדים והמורים חוץ מעוזי המורה לספורט ריחמו עליי.

חברי הטוב ביותר הוא יואב שגר איתי בשכונה ותמיד מלווה אותי הביתה בחזרה מביה"ס.

לפני כמה שבועות היה שיעור ספורט וגם אני רצתי, רצתי עם הידיים קדימה ושמעתי שהבנות בצד דיברו עליי שמעתי ילדה אחת (מירי) אומרת "מה גם אהוד רץ זה לא טוב" אני רצתי הרבה ואז נפלתי, שמעתי שעוזי מתקרב אליי ואומר לשאר הילדים שעצרו כדי לראות מה איתי להמשיך לרוץ, הוא בא לדבר איתי…

לאחר כמה זמן קנו לי כלב נחייה כדי שאוכל לראות, והילדים התלהבו.

עבר זמן מה ומסיבת סוף השנה התקרבה.

מסיבת סוף השנה הגיעה ועוזי ניצח עלינו.

אמא של יואב מהוועדה של כיתות ו התנדבה לקנות פרחים לכל המורים ספרה את כל הפרחים והמורים שוב כדי שהיא תדע אם היא קנתה מספיק פרחים, היא ראתה שהיא שכחה לקנות לעוזי פרחים ופנתה לאימא של מירי וסיפרה לה זאת.

אימה של מירי ענתה לה ואמרה לה שהיא לא שמעה דברים טובים עליו אולי לא כדאי להביא לו פרחים, אמו יואב אמרה שגם היא לא שמעה עליו דברים טובים ואולי בגלל זה היא שכחה לקנות לו פרחים, היא גם אמרה שאם לא היה כל כך מאוחר היא הייתה הולכת לקנות לו פרחים הרי הוא גם לימד את הילדים השנה.

הגיעה חלוקת הפרחים והילדים אשר חילקו את הפרחים למורים דלגו על עוזי.

אחרי כמה זמן עליתי על הבמה והמנהל ראה שאני לא ראיתי איפה המיקרופון אז הוא שלח את עוזי לעזור לי.

הראיתי לכולם את המטוס וסיפרתי שבניתי אותו בעצמי בשביל עוזי, עוזי לקח ממני את המטוס ושירדנו מהבמה הוא הודה לי ואמר שזאת הפתעה יפה מאוד.

לאחר המסיבה כל הכיתה עשתה קומזיץ ושאלה אותי למה נתתי לעוזי את המטוס וסיפרתי להם שמתי שנפלתי בשיעור ספורט והוא בא אליי סתמתי את אוזניי אבל עדיין שמעתי שהוא אמר שיש לו פרוטזה ובגלל זה הוא לא ריחם עליי כי אז זה היה הורס לי את החיים ולא הייתי לומד להיות עצמאי.

השארת תגובה

מתויק תחת Uncategorized

תיאור דמות אהוד מתוך הספר הגם אהוד ברצים\ שקד ברי עוז

תיאור דמות אהוד מתוך הספר הגם אהוד ברצים

אהוד הוא גיבור הסיפור.

הוא בכיתה ו, והוא עיוור.

בכיתה ד הוא הגיע לבית הספר, החבר הכי טוב שלו הוא יואב.

כל המורים יתייחסו לאהוד באופן מיוחד חוץ מעוזי המורה לספורט.

הסיפור מתחיל בתחרות ריצה של הבנים בכיתה של אהוד,

למרות שאהוד עיוור הוא גם רץ אבל לא עבר זמן רב עד שאהוד נפל,

עוזי שהיה אחראי על השיעור בא אל אהוד ופקד על אהוד לקום.

 אהוד לא הקשיב לו ונישאר על הרצפה, חבריו של אהוד רצו ועזרו

לו לקום והם אמרו שעוזי מתנהג אל אהוד באכזריות.

ואז הגיעה היום של סוף השנה, ועדת ההורים של כיתה ו הביאה זרים לכל המורים חוץ מעוזי המורה לספורט.

שנגמר הטקס עלה אהוד לבמה והביא לעוזי מטוס מעץ כאות תודה על זה שגרם לו להיות עצמאי.

שקד ברי עוז

השארת תגובה

מתויק תחת Uncategorized

בזוקה ובמבליק/ שחר ראוף

בזוקה ובמבליק 

איתי תלמיד כיתה ז', לא היה תלמיד טוב.

איתי בא ממשפחה עשירה, אביו היה איש עסקים ואמו הייתה מנהלת חברה לשיווק מוצרי אופנה ולכן תמיד היה לבוש בבגדים יפים ומסודרים, יש לו שני אחים קטנים ועוזרת בית בשם לונה.

איתי מעיד על עצמו שהוא משוגע על הממתק במבליק (ליקריץ) ולכן ילדי הכיתה מכנים אותו במבליק. בגלל זה איתי לא בא הרבה פעמים לבית הספר, כי נפגע שכינו אותו בשם גנאי זה (איתי לא היה מקובל).

לאיתי יש חבר בשם חיים, חיים הוא ההפך הגמור מאיתי הוא לא נקי לא מסודר לא לבוש יפה והוא תלמיד טוב, אבל לחיים ולאיתי יש כמה דברים משותפים ביחד – שניהם לא מקובלים, ואת שניהם מכנים בשמות גנאי של ממתקים ( את חיים מכנים בתור בזוקה), שניהם היו חברים כל כך טובים שהיו מכנים אותם ביחד במב"ז שזה בזוקה ובמבליק.

 פעם אחת הוריו של איתי גילו, שהוא לא מגיע לבית הספר והם חשבו שזה בגלל חיים. הם אסרו על איתי להיות עם חיים, כשאיתי סיפר זאת לחיים חיים סיפר את זה להוריו וגם הוריו של חיים אסרו עליו להיפגש עם איתי. בכל זאת, חיים ואיתי המשיכו להיפגש, אך בסתר בלי שהוריהם ידעו על כך.

 איתי וחיים החליטו להקים מועדון ששם יוכלו להיפגש, הם הקימו את המועדון באתר בנייה ושם הם נפגשו. עד שיום אחד רצפת המועדון שלהם נפלה והם נפצעו קשה מאוד ופונו לבית החולים, בבית החולים הוריהם של איתי וחיים ישבו יחד, והבינו כמה נחמדים הוריהם של איתי. ההורים החליטו לא לאסור על שני הילדים לא להיפגש יותר

השארת תגובה

מתויק תחת Uncategorized

הגם אהוד ברצים/ שוהם עמר

הגם אהוד ברצים?-תאור דמות(אהוד)

שלום,

אני אהוד,

מכיתה ד' אני לומד בבית הספר "רכסים", עכשיו אני בכיתה ו'1.

לפי מה שמספרים לי לפחות אני נמוך קומה ורזה, אבל… יש לי גם מגבלות, לא מגבלות כמו שאתם חושבים אלה עיוורון, מאז שיש לי עיוורון אני… לא נעים לי להגיד אבל דיי תלותי…

המורים שלי ובעיקר החברים שלי עוזרים לי בכל בעיקר בגלל שהם מרחמים עליי….

הם עוזרים לי ללכת, מלווים אותי כל יום הביתה, מעתיקים מה שכתוב על הלוח בשבילי ומקריאים לי בבית, אם אני רוצה לצאת לטיולים אני לא יוצא לבד… אני מחכה שהם יבואו ויצאו איתי לטיול בפארק.

עד עכשיו אני חשבתי שזה בסדר והגיוני וכך חשבו גם מוריי,

עד, עד שיעור הספורט הזה, היום שאף פעם לא אשכח…

קמתי ליום רגיל, עוד יום בו יעזרו לי חבריי, ילוו אותי, יעתיקו לי מהלוח וכו'…

עד שהגיע שיעור ספורט, בשיעור ספורט כמו תמיד עוזי התעלל בי, או לפחות אז חשבתי כך..(אם אתם לא יודעים עוזי זה המורה שלנו לספורט…)

כל הבנים רצו ואני… אני הייתי לראשונה אחד מהם, כולם התפעלו, איך שהם ראו אותי מתנדנד מאחור ו… ונופל.

כל הילדים רצו לעזור לי אבל עוזי, כהרגלו צעק עליהם שילכו, שאני יסתדר לבד.

ואז הוא התיישב לידי ואמר לי משהו, משהו בשקט בשקט, שאף אחד לא ישמע…

הוא אמר לי שהוא לא מנסה להתעלל בי והוא חשב שאני יבין, שאני ילד נבון מספיק בשביל להבין שהוא מנסה לעזור לי ושהוא רוצה לדבר איתי בסוף היום, ואז הוא צעק עליי "עכשיו לך לשטוף פנים…!"

הלכתי לשירותים לשטוף פנים עם חברי הטוב ביותר יואב,

הוא אמר לי:"איזו חוצפה יש למורה הזה עוזי!, היום כשאלווה אותך אני יספר להורים שלך!"

אמרתי לו שהוא לא כזה נורא ושהיום אני יוצא מבית הספר מאוחר ושלא יחכה לי ובמילא עוד מעט אקבל כלב נכייה אז זה בסדר אני יסתדר…

בסוף היום הגעתי לשיחה עם עוזי,

הוא הסביר לי שהוא מתנהג אליי כרגיל, בגלל שהוא חושב שהכי קל לתת לכולם לעשות דברים בשבילך, ויותר קשה לטפל ולדאוג בעצמך הוא יודע את זה מניסיון….

הוא הסביר לי שכשהיה צעיר יותר רצה להיות טייס אבל הוא לא היה יכול כי יש לו רגל תותבת והוא נתן לי להרגיש אותה.

והוא המשיך: "העדיפות השנייה שלי הייתה מורה לספורט ולמרות שנורא קשה לעשות את זה עם רגל תותבת התגברתי והיום אתה רואה אותי, אני מורה לספורט".

אז הבנתי למה הוא התכוון…

"אני באמת צריך להפסיק להיות תלותי" חשבתי כשהסתיימה השיחה.

כשבאתי לבית הספר יום למחרת הכל היה בסדר…

עוזי עדיין התנהג אליי כרגיל, הכריח לי להשתתף בכל ובשבילי זה היה בסדר.

כבר התחלתי לחזור הביתה לבד, עם הכלב החדש שלי סהר.

יצאתי לטיולים לבד בפארק והתחלתי לכתוב ולהעתיק מהלוח בכתב ברייל….

אני שומע פה ושם שהחברים שלי מדברים על כך שהם נפגעו,

על כך שאני לא צריך אותם יותר…

והיו כאלו ששמחו איתי, כשהייתי יוצא לטיולים בפארק היו מבקשים לשחק עם סהר,

כמובן שנתתי להם והם נהנו וגם אני נהנתי מצהלות השמחה….

בסוף השנה עוזי כהרגלו לא פסח עליי ואני שמחתי, אני שמחתי שהוא אמר לי להשתתף במופע…

בסוף המופע חילקו לכולם פרחים, לכל המורים.

חוץ, חוץ מעוזי,

עוזי משום מה לא קיבל פרחים..

לא נורא אני הכנתי לו מתנה יותר טובה מפרחים.

התקרבתי לבמה והמנהל שאל מה רצוני, עניתי לו בלחש שאני רוצה להביא משהו לעוזי, מתנה.

הוא קרא לי לעלות לבמה ולפי מה שסיפרו לי סימן לעוזי לבוא גם.

עוזי הגיע לבמה ואז אמרתי: "את המטוס הזה בניתי בעצמי, בניתי אותו בשבילך ואתה יודע למה…"

כל הילדים וההורים לא הבינו מה קרה, הם לא הבינו למה הבאתי מטוס דווקא למורה הנורא שהתעלל בי כל הזמן… עוד כל כך השקעתי בו הריי אתם יודעים שקצת קשה לבנות מטוס כשאתה עיוור…

כשירדתי מהבמה כולם אותי מה קרה, כל החברים שלי..

והסברתי להם: "אתם זוכרים את היום הזה, היום הזה שנפלתי?..

אז ביום הזה שעוזי גירש את כולכם הוא ישב לידי ודיבר איתי, אני נעלבתי מכך שהכריח אותי לרוץ, נעלבתי ונפגעתי לכן המשכתי לשכב על הרצפה, מרוב עלבון.

לכן כשעוזי ישב לידי והתחיל לדבר אני סתמתי את אוזניי כדיי שלא ואכל לשמוע אותו אבל בכל מקרה הוא המשיך לדבר…. ולמרות שסתמתי את אוזניי  הצלחתי לשמוע דבר או שניים,

הצלחתי לשמוע את עוזי אומר: "שקל מאוד לקבל רחמים, אבל הרחמים הורסים",

בהתחלה לא הבנתי…" הסברתי להם,

ואז הוא סיפר לי אני לדוגמא רציתי להיות טייס, אבל הייתה לי מחלה וקטעו לי את הרגל…"

כולם התפעלו ואמרו: "מה?!, איך זה הגיוני?! הוא כזה שרירי אפילו עם הרגל?!, איך הוא מלמד ספורט ככה?! זה לא הגיוני….

ואמרתי להם: "כן אפילו ראיתי את הפרוזה שלו… בעצם הרגשתי כי אני לא יכול לראות.

והוספתי: "ובסופו של דבר חשבתי על זה והבנתי שאני באמת בכלל לא עצמאי…..

החלטתי לקחת לצומת ליבי, לעשות משהו עם זה ולהפסיק להתנהג ככה.

דיברתי עם ההורים שלי והם הסכימו לכל מילה,

מאז אני כבר יותר עצמאי והכל בזכות עוזי!

אי יודע שחשבתם שאני כבר לא צריך אתכם אבל, אבל אתם התנהגתם אליי יפה מאוד ואני מודה לכם ומאוד אוהב אתכם… אבל הכיף האמיתי  הוא להיות עצמאי!"

מאז אני מרגיש נהדר, אני מרגיש שאני כבר לא כמו בובה או, או תינוק שאני יכול לעשות דברים לבד ושאני חיי את החיים…!

השארת תגובה

מתויק תחת Uncategorized

בזוקה ובמבליק/ רועי דרורי

תיאור דמות על איתי (במבליק)

איתי ילד בכיתה ו'1, ויש לו חבר ששמו חיים ומכנים את שניהם בזוקה ובמבליק.

איתי לא היה ילד מקובל בכיתה וציוניו היה לא טובים.

לאומת זאת לחיים היה ציונים טובים מאוד בלימודים אבל גם הוא לא היה מקובל.

אמא של איתי עבדה בשיווק מוצרי אופנה כך שאיתי יכל לבוא כל יום לבית-ספר עם בגדים יפים ומיוחדים.

אבא של איתי עבד בנסיעות עסקים ובגלל זה הוא היה עשיר.

אבא של חיים עבד בשוק ומחר ממתקים.

בבית-ספר הילדים מכנים את איתי כבמבליק בגלל שהוא מאוד אוהב במבליק.

בשעות אחר הצהריים איתי וחיים היו נפגשים, ומידי פעם איתי היה בא אל חיים ושניהם הלכו לשוק של אבא של חיים כדי לאכול קצת במבליק ועוד ממתקים.

המורה של איתי אמרה להורים שלו שלאחרונה הציוניים של איתי היו נכשלים ההורים של איתי דיברו וחשבו שחיים מוריד לאיתי את הביטחון ואסרו על איתי להיפגש עוד עם חיים.

איתי לא הסכים איתם אבל הם לא נפגשו חיים ואיתי חשבו מה לעשות ואיתי אמר שנוכל להיפגש במקום אחר, וחיים אמר שזה רעיון טוב.

אחר הצהריים הגיעה וחיים ואיתי נפגשו במקום די ישן שהקירות שם די מתפרקים הם עלו לקומה השנייה ונפלו ממנה.

הם צעקו לעזרה ואף אחד לא שמע אותם אחרי חמש דקות בערך אחד האנשים מצא אותם ולקח אותם לבית חולים.

אמא ואבא של שני הילדים באו לראות מה קורה איתם בבית חולים.

אחר כך ילדי הכיתה באו לראותם וראו שהרגליים של שני הילדים שבורות.

וכך נגמר הסיפור ואיתי וחיים המשיכו להיפגש יחד ואיתי מאוד השתפר בלימודים.

השארת תגובה

מתויק תחת Uncategorized