מונולוג על אהוד/ מאיה שונרי

שלום! קוראים לי אהוד.

רק לפני שנתיים הצטרפתי לבית הספר "רכסים".

קיבלו אותי יפה מאוד, ריחמו עליי ועזרו לי, בדיוק כמו שרציתי.

למרות, שלפעמים ציפיתי לקצת יותר, שיותר יעזרו לי ושיותר ירחמו עליי כי בכל זאת, אני עיוור…

מיד, כשהגעתי לכיתה החדשה שלי יואב נהיה החבר הכי טוב שלי. הוא מלווה אותי כל יום מבית הספר הביתה, הוא עוזר לי ומחזיק לי את היד ומוביל אותי בכל פעם שאני רוצה לצאת מהכיתה.

עכשיו אני כבר בכיתה ו' והשיעורים מתחילים להיות קצת יותר קשים, בעיקר עם המורה לספורט, עוזי.

הוא מקשה עליי, למרות שהוא יודע שאני עיוור.

הוא מכריח אותי לעשות את כל התרגילים שכולם עושים, לרוץ עם כולם…

יום אחד, כשרצתי עם כולם, נפלתי חזק וכל הרגל שלי נפצעה.

עוזי לא עזר לי, הוא רק אמר לכולם לזוז ממני. הרגשתי נבוך ושעוזי עושה צחוק ממני.

בסוף עוזי דיבר איתי, וככה הוא אמר לי: "אהוד, אתה יודע למה אני כל כך מקשה עלייך? כי אני רוצה שלא תגביל את עצמך למרות שאתה עיוור… כמו שאני הולך למרות שיש לי רגל תותבת…".

הדברים שעוזי אמר כל כך עזרו לי, עכשיו אני כבר הולך לבד מבית הספר עם כלב הנחייה החדש שלי, כותב בשיעורים לבד בכתב ברייל. סוף סוף, אני עצמאי! אני כל כך מאושר!

מודעות פרסומת

השארת תגובה

מתויק תחת Uncategorized

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s