הגם אהוד ברצים/ שוהם עמר

הגם אהוד ברצים?-תאור דמות(אהוד)

שלום,

אני אהוד,

מכיתה ד' אני לומד בבית הספר "רכסים", עכשיו אני בכיתה ו'1.

לפי מה שמספרים לי לפחות אני נמוך קומה ורזה, אבל… יש לי גם מגבלות, לא מגבלות כמו שאתם חושבים אלה עיוורון, מאז שיש לי עיוורון אני… לא נעים לי להגיד אבל דיי תלותי…

המורים שלי ובעיקר החברים שלי עוזרים לי בכל בעיקר בגלל שהם מרחמים עליי….

הם עוזרים לי ללכת, מלווים אותי כל יום הביתה, מעתיקים מה שכתוב על הלוח בשבילי ומקריאים לי בבית, אם אני רוצה לצאת לטיולים אני לא יוצא לבד… אני מחכה שהם יבואו ויצאו איתי לטיול בפארק.

עד עכשיו אני חשבתי שזה בסדר והגיוני וכך חשבו גם מוריי,

עד, עד שיעור הספורט הזה, היום שאף פעם לא אשכח…

קמתי ליום רגיל, עוד יום בו יעזרו לי חבריי, ילוו אותי, יעתיקו לי מהלוח וכו'…

עד שהגיע שיעור ספורט, בשיעור ספורט כמו תמיד עוזי התעלל בי, או לפחות אז חשבתי כך..(אם אתם לא יודעים עוזי זה המורה שלנו לספורט…)

כל הבנים רצו ואני… אני הייתי לראשונה אחד מהם, כולם התפעלו, איך שהם ראו אותי מתנדנד מאחור ו… ונופל.

כל הילדים רצו לעזור לי אבל עוזי, כהרגלו צעק עליהם שילכו, שאני יסתדר לבד.

ואז הוא התיישב לידי ואמר לי משהו, משהו בשקט בשקט, שאף אחד לא ישמע…

הוא אמר לי שהוא לא מנסה להתעלל בי והוא חשב שאני יבין, שאני ילד נבון מספיק בשביל להבין שהוא מנסה לעזור לי ושהוא רוצה לדבר איתי בסוף היום, ואז הוא צעק עליי "עכשיו לך לשטוף פנים…!"

הלכתי לשירותים לשטוף פנים עם חברי הטוב ביותר יואב,

הוא אמר לי:"איזו חוצפה יש למורה הזה עוזי!, היום כשאלווה אותך אני יספר להורים שלך!"

אמרתי לו שהוא לא כזה נורא ושהיום אני יוצא מבית הספר מאוחר ושלא יחכה לי ובמילא עוד מעט אקבל כלב נכייה אז זה בסדר אני יסתדר…

בסוף היום הגעתי לשיחה עם עוזי,

הוא הסביר לי שהוא מתנהג אליי כרגיל, בגלל שהוא חושב שהכי קל לתת לכולם לעשות דברים בשבילך, ויותר קשה לטפל ולדאוג בעצמך הוא יודע את זה מניסיון….

הוא הסביר לי שכשהיה צעיר יותר רצה להיות טייס אבל הוא לא היה יכול כי יש לו רגל תותבת והוא נתן לי להרגיש אותה.

והוא המשיך: "העדיפות השנייה שלי הייתה מורה לספורט ולמרות שנורא קשה לעשות את זה עם רגל תותבת התגברתי והיום אתה רואה אותי, אני מורה לספורט".

אז הבנתי למה הוא התכוון…

"אני באמת צריך להפסיק להיות תלותי" חשבתי כשהסתיימה השיחה.

כשבאתי לבית הספר יום למחרת הכל היה בסדר…

עוזי עדיין התנהג אליי כרגיל, הכריח לי להשתתף בכל ובשבילי זה היה בסדר.

כבר התחלתי לחזור הביתה לבד, עם הכלב החדש שלי סהר.

יצאתי לטיולים לבד בפארק והתחלתי לכתוב ולהעתיק מהלוח בכתב ברייל….

אני שומע פה ושם שהחברים שלי מדברים על כך שהם נפגעו,

על כך שאני לא צריך אותם יותר…

והיו כאלו ששמחו איתי, כשהייתי יוצא לטיולים בפארק היו מבקשים לשחק עם סהר,

כמובן שנתתי להם והם נהנו וגם אני נהנתי מצהלות השמחה….

בסוף השנה עוזי כהרגלו לא פסח עליי ואני שמחתי, אני שמחתי שהוא אמר לי להשתתף במופע…

בסוף המופע חילקו לכולם פרחים, לכל המורים.

חוץ, חוץ מעוזי,

עוזי משום מה לא קיבל פרחים..

לא נורא אני הכנתי לו מתנה יותר טובה מפרחים.

התקרבתי לבמה והמנהל שאל מה רצוני, עניתי לו בלחש שאני רוצה להביא משהו לעוזי, מתנה.

הוא קרא לי לעלות לבמה ולפי מה שסיפרו לי סימן לעוזי לבוא גם.

עוזי הגיע לבמה ואז אמרתי: "את המטוס הזה בניתי בעצמי, בניתי אותו בשבילך ואתה יודע למה…"

כל הילדים וההורים לא הבינו מה קרה, הם לא הבינו למה הבאתי מטוס דווקא למורה הנורא שהתעלל בי כל הזמן… עוד כל כך השקעתי בו הריי אתם יודעים שקצת קשה לבנות מטוס כשאתה עיוור…

כשירדתי מהבמה כולם אותי מה קרה, כל החברים שלי..

והסברתי להם: "אתם זוכרים את היום הזה, היום הזה שנפלתי?..

אז ביום הזה שעוזי גירש את כולכם הוא ישב לידי ודיבר איתי, אני נעלבתי מכך שהכריח אותי לרוץ, נעלבתי ונפגעתי לכן המשכתי לשכב על הרצפה, מרוב עלבון.

לכן כשעוזי ישב לידי והתחיל לדבר אני סתמתי את אוזניי כדיי שלא ואכל לשמוע אותו אבל בכל מקרה הוא המשיך לדבר…. ולמרות שסתמתי את אוזניי  הצלחתי לשמוע דבר או שניים,

הצלחתי לשמוע את עוזי אומר: "שקל מאוד לקבל רחמים, אבל הרחמים הורסים",

בהתחלה לא הבנתי…" הסברתי להם,

ואז הוא סיפר לי אני לדוגמא רציתי להיות טייס, אבל הייתה לי מחלה וקטעו לי את הרגל…"

כולם התפעלו ואמרו: "מה?!, איך זה הגיוני?! הוא כזה שרירי אפילו עם הרגל?!, איך הוא מלמד ספורט ככה?! זה לא הגיוני….

ואמרתי להם: "כן אפילו ראיתי את הפרוזה שלו… בעצם הרגשתי כי אני לא יכול לראות.

והוספתי: "ובסופו של דבר חשבתי על זה והבנתי שאני באמת בכלל לא עצמאי…..

החלטתי לקחת לצומת ליבי, לעשות משהו עם זה ולהפסיק להתנהג ככה.

דיברתי עם ההורים שלי והם הסכימו לכל מילה,

מאז אני כבר יותר עצמאי והכל בזכות עוזי!

אי יודע שחשבתם שאני כבר לא צריך אתכם אבל, אבל אתם התנהגתם אליי יפה מאוד ואני מודה לכם ומאוד אוהב אתכם… אבל הכיף האמיתי  הוא להיות עצמאי!"

מאז אני מרגיש נהדר, אני מרגיש שאני כבר לא כמו בובה או, או תינוק שאני יכול לעשות דברים לבד ושאני חיי את החיים…!

מודעות פרסומת

השארת תגובה

מתויק תחת Uncategorized

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s