"גם אהוד ברצים" (מונולוג)/ עדי שפורר

שלום!
אני אהוד ילד עיוור,
אני לומד בבית ספר רכסים שם נמצא החבר הכי טוב שלי יואב הוא כל כך נחמד בעצם כמו כל הכיתה שאני נמצא בה.
הם עוזרים לי בכל דבר ונמצאים כשאני צריך (אבל אני חושב בעצם מצפה לקצת יותר מזה).
אבל יש מורה אחד עוזי שחושב שאני מסוגל להכל כמו כל אחד, באחד מהשיעורים קיבלתי הערה בגלל שלא באתי עם תלבושת ספורט.
אבל בשיעור האחרון רצתי ונפלתי ועוזי לא התייחס.
בזמן האחרון קיבלתי כלב מחייה(כלב לעיוורים).
ובגלל זה החברות שלי בין הילדים האחרים הפכה לשווה הכוונה שאין לי חיסרון שממש מפריעה לי .
כשעוד מעט מגיעה סוף שנה , היו הרבה הכנות לקראת הטקס פרידה של תלמידי כיתות ו' , עוזי המורה להתעמלות היה אחראי על המופע וכרגיל שיתף אותי כמו כולם
הגיע הערב הגדול שבו נפרדו ילדי כיתת ו' מבית הספר, אימו של יואב הביאה זר לכל אחד מהמורים אבל שכחה שלא הביאה זר לעוזי המורה להתעמלות!, ואז נזכרה שעוזי לא התייחס טוב אל אהוד חברו הטוב של יואב ואולי בגלל זה לא הביאה לו זר כמו כולם!!, המופע התחיל ועוזי חילק הוראות לילדי המופע ובתאום עליתי לבמה ולקחתי את המטוס שבניתי בעצמי וכולם הסתכלו לעבר מטוסי.
בסוף המופע חברי שאלו למה התעוורתי ועניתי להם שהתעוורתי בגלל מחלה אבל בגלל המורה עוזי אני יכול לעשות דברים בעצמי לבד וזה סיפורי .

הסיפור מופיע בספר "לאהוב את נינה"

נינה

Advertisements

השארת תגובה

מתויק תחת Uncategorized

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s